אטנגו מבוססת על שיטת נוירופידבק אבל לא נחשבת לנוירופידבק. נסביר: בנוירופידבק (שיטה מצויינת שמוכחת במחקר שנים רבות) מתחברים באמצעות אלקטרודות סביב הראש למכשיר EEG ולמסך בו מתרחשת פעילות כלשהיא. כל זמן שהנבדק נמצא בריכוז, נמדדת אצלו פעילות מוחית בסביבת גלי ביתא, יתקבל משוב חיובי במסך. ברגע שהנבדק יוצא מריכוז יורדת פעילות גלי הביתא ובמסך יהיה משוב אחר. על ידי אימון פעם אחר פעם לומד הנבדק לשלוט על מצבי הריכוז.
החיסרון של הנוירופידבק מתבטא בכך שעיקר האימון הוא סביב הריכוז ולא באים לידי ביטוי מיומנויות קוגניטיביות חשובות אחרות.
לכן, המטרה של מפתחי שיטת אטנגו הייתה ליצור סביבת תרגילי אימון המעלים גלי מוח לסביבת ביתא, אך יחד עם זאת לאמן מיומנויות נוספות. בין השאר: זיכרון עבודה, מהירות תגובה, שליטה עצמית (עיכוב תגובות אימפולסיביות) ועוד.
אז איך עשו את זה? לאורך שנים אימנו נבדקים במרפאות הקליניקה המפתחת בקנדה עם תרגילי המחשב – תוך כדי שהם מחוברים לנוירופידבק -ובדקו את תוצאות האימון עד לקבלת תרגילים העובדים בסביבה הנכונה ובעלי השפעה מיטיבה גם על מיומנויות קוגניטיביות נוספות.